מתחם התחנה בתל אביב

בזמן האחרון אני משלימה פערים עיצוביים / תרבותיים, ואתמול סוף כל סוף יצא לי לבקר במתחם התחנה המשופץ בדרום ת"א. בתור מישהי שמכירה את תל אביב די טוב (גרתי בה 10 שנים) הייתי ממש מופתעת. כאילו, מאיפה המתחם הזה נחת עלינו פתאום עם המבנים היפים האלה? ואיך אף פעם לא שמנו לב שהם שם?

אז חקרתי קצת את הנושא, וזה מה שגליתי:
מדובר בשטח של 20 דונם שנבנה סביב תחנת הרכבת הישנה שממנה יצאו נוסעים מיפו לירושלים לפני 100 שנה, וכולל את התחנה, מפעל שייצר אריחים מצויירים ואלמנטים לבנייה מבטון, ועוד מבנים מראשית המאה ה-20, בסגנון טמפלרי ומבנים מהתקופה העותמאנית ומתקופת המנדט. מה שמדהים הוא שהמקום עמד סגור ונטוש כשטח צבאי כמה עשרות שנים ולכן השתמרו בו המבנים, וגם המון פריטים אותנטיים מהתקופה. לפני 5 שנים רון חולדאי גילה את המקום, נדהם כנראה מהפוטנציאל, והחליט לשפץ ולהפוך אותו למתחם בילויים.

השחזור הוא קפדני, להסתובב שם הרגיש לי כמו לחזור בזמן (איפה טוני ודאג להחליף חוויות?). רק כמה בניינים גבוהים חדשים שמציצים ברקע מקלקלים את התחושה. יש במקום בתי קפה ומסעדות, וחנויות מעצבים (בעיקר בגדים ותכשיטים) מעוצבות לעילא. בימי ששי יש במקום שוק אורגני. הכל די פלצני, אבל ממש שווה ביקור.

לא הספקתי לבקר בכל החנויות, (אין ברירה, אצטרך לחזור לשם). ממה שראיתי אהבתי את:

- סופי, חנות לאביזרים לבית וכלי בית צבעוניים ומקסימים.
- נעמה בצלאל. איזה עיצוב פשוט ומקסים.

- חנות ענקית של צומת ספרים שמוקדשת לעיצוב ואומנות - אדריכלות, עיצוב פנים, עיצוב גראפי, עיצוב תעשייתי, צילום, אמנות.


** הגעתי למתחם התחנה במסגרת מפגש גלריה של נירלט, שארגנה במקום תערוכה ("יפה לך"), והרצאה על צבעוניות בעיצוב פנים. הרצתה יהודית עזרא, מעצבת טקסטיל מחנות רנבי לבדים. היה מעניין ומעורר מחשבה, היו עוגות מעולות, והתערוכה חביבה. סחתיין עליהם...

ערסלים בבית

היום אני רוצה לכתוב על אחת ההברקות העיצוביות האהובות עליי (למדתי את זה מאבא שלי, שלקח את הרעיון מחבר ברזילאי) - לתלות ערסלים בבית. ולמה? מהרבה סיבות: [אם אין לכם כוח לקרוא הכל, אני אתן תקציר: ערסל בבית זה יפה ומגניב!]:

1. תודו שאין כיף מלהשתרע בערסל, אז למה לא בבית?
2. אם כתבתי בפוסט קודם על כורסאות שתמיד תופסים קודם את הכורסאות, אם יש ערסל (ומתגברים על החשש הראשוני) זה מקום הישיבה שנתפס ראשון.

3. הערסל יכול להפריד בין חללים בצורה קלילה. אצלי למשל, ערסל מפריד בין הסלון לפינת הטלויזיה / משחקים. מצד אחד אפשר לשבת עליו כחלק מפינת הישיבה בסלון, מצד שני אפשר לשכב עליו ולראות טלויזיה, ומצד שלישי הוא מסתיר קצת את הבלגן של הילדים, אבל לא את החלון.

לחילופין, אני אוהבת למקם ערסל בקצה הרחוק של סלון מלבני, ליד חלון גדול. ואז הוא גם משתלב באיזור הישיבה / טלויזיה וגם מהווה מקום כיפי לקרוא ולנוח.

4. הערסל הוא רהיט נייד ולא מחייב. הילדים משתוללים יותר מדי? תורידו את הערסל מוו אחד ותתלו את שני קצותיו על הוו השני. לחילופין, אפשר לנעוץ ווים של ערסל בכל מיני מקומות (בבית, בגינה, במרפסת) ולהעביר את הערסל ממקום למקום לפי הצורך.

5. אפשר לשבת על ערסל שתלוי כמו שצריך ביחד 2 - 3 מבוגרים + כמה ילדים.

6. הכי כיף להירדם או להרדים תינוק בערסל.
7. יחסית לכורסא או ספה מדובר ברהיט ישיבה ממש לא יקר (עניין של כמה מאות שקלים לכל היותר).
8. לילדים יש נדנדה בילט-אין בבית.
9. כששוטפים רצפה אפשר להערים עליו את כל הבלגן ולשטוף מתחת... :0)

אם תולים ערסל בבית, אז לא ערסל רשת פשוט, אלא ערסל בד עשיר. קצת קשה למצוא כאלה, מוכרים אותם בירידים כמו יריד חוצות היוצר בירושלים. אני מכירה זוג שמייבא ערסלים כאלה מברזיל, אני לא אפרסם כאן את הטלפון שלהם, אבל אם מישהו רוצה אני אשמח לתת לו אותו.

חיפשתי תמונת ילדות שלי בערסל, כי למיטב זכרוני בערך כל הילדות + ההתבגרות שלי עברה בערסל עם האחים והחברים שלי, ובסוף מצאתי (משמאל).

וגם מצאתי תמונה של איריס משנות ה-80 בערסל במרפסת שלי (שבטוח תהרוג אותי ששמתי אותה, אבל את לא עונה לי לטלפון אז בעייה שלך!). זו כזו תמונת אייטיז שהייתי חייבת לשים אותה (להגנתה יאמר שהתסרוקת נעשתה לטובת הצילום).

ועוד כמה תמונות עכשויות של ערסלים בבתים:

חנות תאורה מומלצת: גדעון קלאס

בשבוע שעבר הגעתי למסקנה שלא יכול להיות שהסנדלרית תלך יחפה, ושלמעצבת הפנים יהיו נורות חשופות בבית (מודה, למרות שאנחנו גרים פה כבר שנתיים...).

נסעתי לי לוולפסון לחנות ההזויה והאהובה עלי מאוד, גדעון קלאס תאורה (וולפסון 20, תל אביב). כבר מהשם אפשר להבין במה מדובר, לא? אם זה לא ברור אני מצרפת תמונה.

אם לא היתה לי המלצה על החנות מגלית, אני די בטוחה שהייתי מפספסת אותה ולא טורחת להכנס, אבל אם תתגברו על השוק תגלו בפנים אוצר בלום: מליון סוגים של זרועות למנורות ואהילים. ואם הטעם שלכם נע בין רטרו, קלאסי, כפרי, שאבי שיק (סגנון שוק הפשפשים) לקיטש, אני בטוחה שתמצאו שם בדיוק מה שאתם מחפשים.

[אם אתם אוהבים עיצוב מודרני, תצטרכו לחכות לפוסט שלי על חנות תאורה אחרת למנורות מודרניות].

כל הכיף פה הוא לבחור זרוע שאוהבים, או שנדליר, להתאים לה אהיל/ים - מפורצלן, זכוכית, בד, מתכת, או קריסטל, לבחור צבע לזרוע (שמנת, נחושת, שחור, נחושת מושחרת, מוזהב, לבן מלוכלך), להחליט אם תולים את המנורה כשהאור פונה למטה או למעלה, להחליט על עם או בלי שרשרת למנורה שתלויה מהתקרה וכו' וכו'. אפשר לבלות פה שעות. אפשר גם להביא אהיל שקבלתם בירושה מהסבתא ולהתאים לו זרוע או שרשרת. המוכרים יעזרו לכם לעשות את ההתאמות.

המחירים פה לא במיוחד זולים, ביחוד אם תבחרו אהילי זכוכית ישנים. אל תצטטו אותי, אבל אפשר לבקש ולקבל הנחות...
אגב, באורל תאורה, בוולפסון 39, תמצאו מנורות באותו סגנון. אם המבחר פה לא מספק אתכם, תבדקו גם שם.

והנה כמה תמונות של מנורות שהרכבתי פה. מבטיחה להוסיף תמונות אחרי שאקבל את המנורות החדשות שקניתי.

*** אוקיי, עדכון מהשטח: המנורות היו מוכנות אחרי חודש, במקום אחרי שבוע כפי שהובטח, ולא כל המנורות היו בדיוק מה שהזמנתי. הם החליפו לי במקום מה שלא התאים, אבל עדיין, קחו בחשבון שהבלגן שבחנות הוא כנראה אינהרנטי...
ולקח לי עוד איזה חודשיים גם להתקין את המנורות, והנה אני מוסיפה גם את התמונות של המנורות החדשות.

מתה על המנורה הזאת, שתלויה אצלי במטבח מעל שולחן קטן. אהיל רטרו, כמו גולות של פעם.

במנורה הזו יש נורה שאני מאוד אוהבת - G9. זה סוג של הלוגן קטן שאמור להיות חסכוני בחשמל ולא צריך שנאי. כשמוסיפים לו דימר ומחלישים את האור, הנורה נותנת אור ממש כמו של נר.













אהילי הקריסטל למיניהם "מציירים" ציורים על הקיר כשמדליקים את האור.

פה הוספנו שרשרת למנורה והיא משמשת כמנורת קריאה מעל מיטה.